פסק-דין בתיק ת"ק 1101-08-11

תביעה לתשלום 31,878 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובעת אשר רכשה מהנתבעת ביום 01/09/2010 רכב מסוג פיז'ו 307 שנת ייצור 2002 מספר רישוי 5977035 במחיר של 31,000 ש"ח. (להלן: " הרכב").

לטענת התובעת המחיר שהרכב נמכר לא הלם את מצבו האמיתי של הרכב והרכב נמכר בסתירה מוחלטת להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008 וגם לא ניתן טופס גילוי נאות (להלן: " חוק מכירת רכב משומש").

לטענתה, הרכב הוחזק במגרש ללא מצבר ונטען שאין לו טסט ולכן נמנע מהתובעת ביצוע נסיעת מבחן. בפועל התברר בדיעבד ליום העסקה היה לרכב עדיין טסט בתוקף.

הרכב נמסר ביום 06/09/2010 לאחר שעבר מבחן רישוי שנתי והוא חזר לתיקונים פעמים מספר בגלל תקלות משמעותיות שהנתבעת לא הצליחה להתגבר עליהם.

הרכב נבדק במוסך של פיז'ו וסיטרואן ונמנו בחשבונית התיקונים לביצוע נכון לנובמבר 2010 שהיו בגין היתר: חוסר מים באופן קבוע, רעש במנוע, קפיצה בהעברת מהלכים, תקלה קבועה בגיר אוטומטי, תקלה במחשב ההזרקה, צורך להחליף חיישן סיבובי, בעיות התחממות וכן הספידומטר לא תמיד עבד, בולמי הזעזועים נוקשים וכדומה. לפי הצעת המוסך, עלות תיקון הגיר בלבד היה צפוי להיות 10,000 ש"ח.

היה ניסיון בתיאום עם הנתבעת להחליף את הרכב תמורת אחר אך הוא כשל כי הרכב השני נמכר לפני שהמשפחה הגיעה למגרש.

ביום 10/03/2011 נמכר הרכב לצד ג'  במחיר של 10,000 ש"ח תוך גילוי נאות שהרכב שווה 33,000 ש"ח אך מופחת ל 10,000 ש"ח לנוכח ליקוייו ומספר הבעלים הקודמים.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הציגה לתובעת את הרכב כתקין מכאנית וגם פרטה את הרכיבים שיתוקנו במסגרת  אחריות במידת הצורך שהם מנוע, גיר, שלדת הרכב.

נטען כ טענות התובעת ביחס  למחיר ששולם עבור הרכב מהווה טענה של טעות בולטת בכדאיות העסקה.

נטען כי הגיר תוקן כשהתובעת חזרה לנתבעת בתלונה על הגיר. נטען שלא היה ליקוי במד המהירות.

נטען כנגד "חוות הדעת" של המוסך כי אינו מוסך מורשה של פיז'ו.

נטען גם שהנתבעת אינה צריכה לצאת בנזק שנגרם מכך שהתובעת כשלה בהשגת מחיר יותר גבוה לרכב. עוד נטען כי לא הוכח שהרכב נמכר בפועל.

העדר ראיות מטעם הנתבעת -

התיק נקבע לישיבת הוכחות ליום 03/10/11 ולאותו מועד לא התייצב נציג הנתבעת וניתן פסק דין. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין בטענה לטעות משרדית ברישום התאריך. לנוכח טענות ההגנה בוטל פסק הדין ביום 18/12/2011 והתיק נקבע לשמיעה ליום 01/03/2012.

ביום 01/03/2012 התייצבו הצדדים כאשר מי שהיה במגע עם התובעת מטעם הנתבעת לאורך כל הדרך לא הופיע לדיון מטעם הנתבעת 1 והנציג שהופיע לא היה יכול להשיב לשאלות בית המשפט (עמוד 3 לפרוטוקול), לדברי מר בן שטרית הוא יוכל  בתאריך עתידי להביא אסמכתאות לתיקונים שבוצעו ברכב במסגרת האחריות. מר בן שטרית לא יזם מטעמו הסבר מדוע האסמכתאות לא צורפו לכתב ההגנה ומדוע עדים לא זומנו  לדיון.

להבדיל מהתובעת שצירפה מסמכים לכתב התביעה, הנתבעת הגישה כתב הגנה ללא אסמכתאות, הגם שסוגיית התיקונים הכושלים פורטה היטב בכתב התביעה, והגם שהרכב היה בידי הנתבעת לפני המכירה וחזר אליה מס' פעמים, אחרי המכירה, ובוצעו בו תיקונים מסוימים.  לגרסת מר בן שטרית תיקן הגיר, ולגרסת התובעת, התיקונים  שכשלו.

כמו כן לדיון לא זומנו עדים מטעם הנתבעת הגם שהמחלוקות היו בידיעת כל נציגי הנתבעת שבאו במגע עם התובעת יותר מפעם אחת לאחר העסקה, וגם הסוגיות הללו  פורטו בכתב התביעה.

העדרו של תיעוד ואי העדת עדים פועל לרעת הנתבעת שכן ההנחה היא שהתיעוד והעדים היו תומכים בגרסת הנתבעת, [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 (1980)].

מאחר עניין לנו עם תיק המתנהל בתביעה קטנה, הצורך להביא את העדים ליום שנקבע הדיון הוא ברור שכן התיק אמור להישמע ביום אחד  כולל שמיעת הראיות ולהסתיים באותו היום. בהעדר עדים וראיות מצד הנתבעת אני מאמינה לתובעת כי התיקונים לא צלחו.